<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ב'</h1>
<h2>דף כד:</h2>
כל מי שעבר עבירה אפילו מדבריהם, מחלל י"ט או כיוצא בו, פסול להעיד. ואם יודע בו שהוא פסול אסור להעיד עמו. הגזלנים והחמסים אפילו שהחזירו פסולים משעת עבירה. ומלוה בריבית קצוצה, המלוה והלוה שניהם פסולים מן התורה, ואם אבק ריבית פסולים מדבריהם. וצריכים הכרזה בפסולים דרבנן. ומי שהוא חשוד על השבועה משיאמר בב"ד שאין מכירין אותו חשוד אני, כשר להעיד, דבירושלמי (שבועות פ"ז ה"ד) [כתוב] כן.
ועם הארץ שהוא בדרך ארץ ולא חשוד אשבועתא, כרי"ף בפסחים נהגו לקבל עדותו. ואיתה בחגיגה [כ"ב ע"א] כמאן מקבלינן האידנא וכו'.
ואוכל בשוק, דוקא חוטף ואוכל פסול. ובשל גרמיה כשר.
הנוטל שכרו לדון ולהעיד, דבריו בטילים. ואיתה בקדושין, ואפילו מה שהעיד כבר. מיהו אם לא נודע שנטל שכר במה שכבר העיד, מה שעשה עשוי. ואם נטל ממון בשכירות שיעיד, והחזיר אותו ממון, מקבלים עדותו. כן [כתב] הרמב"ן ז"ל וכתב דזה אינו צריך הכרזה.
וכל הפסולים [פסולים] אפילו בלא התראה בעבירות הפשוטות, ובלבד בעדים שעבר אותם העבירות. ומי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל, אינו נפסל, דאין אדם משים עצמו רשע.
וחשוד על השבועה, אפילו שבועת ביטוי, חשוד לדברי רבינו תם. ורש"י [כתב] שאינו חשוד, דאימא יקיימנה. ואם כפאו יצרו אינו נקרא חשוד.
<h2>דף כה.</h2>
ומי שבא להעיד על חבירו ואמר פלוני לוה בריבית, ובא חבירו ואמר "לי לוה", נאמן על חבירו ולא על עצמו, שנעשה גם הוא פסול באמור שלוה בריבית. וזה כמעשה בריביתות פרק בורר.
<h2>דף כז:</h2>
עדים הקרובים ראשון בראשון, כגון שמעון ולוי. ושני בשני, בני שמעון ולוי. וראשון בשני. כולם פסולים. וי"א הראשון בשלישי, כגון ראובן גבי בן בנו של שמעון, כשר, לא כן [דעת] רבינו תם. ושלישי בשני כשר, כגון בן חנוך לגבי שמעון. ואיתה פרק יש נוחלין [קכ"ח ע"א]. האחים אפילו מן האם ראשון בראשון הם, והאב עם בנו ועם בן בנו פסול. ועם בן בן בנו כשר. דעת הרי"ף שהוא רביעי. לא כן [דעת] רבינו שמואל דאפילו עד אלף דור פסול.
והאוהב והשונא כשרים להעיד, ולא לדון. ופסלות הקרובים, הן לטוב הן למוטב, דכתיב [דברים כ"ד] לא יומתו וגו'. והדיינים נפסלים בקורבה כעדים. ואוהב ושונא פסולים לדון, כדאיתא בכתובות [ק"ה ע"ב] לא לידון למאן דרחים וכו'.
<h2>דף כח:</h2>
וכל אשה שאתה פסול לה, כן לבעלה. ודעת הרי"ף שאין בעלי בנות דודו פסולים. וכל שתי נשים שהן שניות זו עם זו, בעליהן כשרים, ר"ם. אבי החתן ואבי הכלה מעידים. והאיש עם אשתו ראשון בראשון, ואינו מעיד גם לבעל בתה. הר"ם [כתב] כל זה פי"ג מהלכות עדות. ואשתו ארוסה פסול, לגבה דידה דוקא, ולא לקרובי ארוסתו, כן [כתב] ר"ם (ברשלי").
